עלינו
המשפחות שלנו
הגישה שלנו
פונדקאות בארה״ב
תרומת ביצית בארה״ב
פונדקאות בישראל
עוד
אנחנו כאן כדי ללוות אתכם למסע ההורות –
בגובה העיניים, בלב שלם ובתהליך מקצועי ובטוח.
ב־15 השנים האחרונות ליווינו מאות זוגות ויחידים מהעולם כולו במסע המופלא להורות באמצעות פונדקאות ותרומת ביצית. הצטרפו ליותר מ־800 משפחות שכבר הגשימו איתנו חלום.
״זה הזמן להגיד תודה ענקית לכל בייביבלום המדהימים - שליוו אותנו בביטחון, במקצועיות ובהקשבה לאורך כל התהליך הארוך והמורכב הזה,
גם ברגעים הקשים.
יש לכם חלק כלכך גדול באושר הגדול שנכנס לחיינו.״
נועם וחיים, ההורים של דרור
אחריות מלאה
שקיפות ומקצוענות
ניהול כולל
שליטה בבחירת תורמת
שליטה בבחירת פונדקאית
במרכז – אתם. אנחנו מנהלים את התהליך כולו מנקודת המבט של ההורים.
מאחורי כל תהליך עומד צוות קטן, מקצועי ומסור – שמכיר כל שלב לעומק.
מקימת משפחות
מנהל תהליכי כניסת הורים לעתיד
מנהלת מקצועית
מייסד ומנהל
מנהל קהילה
מקים משפחות
![נועם חורב כתב על התקופה המרגשת שטס עם חיים, בן זוגו, ללידה של בתם דרור 🩷
אבא מלידה / נעם חורב
״מה, אף אחד לא טס איתכם ללידה?״
זאת השאלה שנשאלנו הכי הרבה פעמים.
אולי זה היה מתבקש שיצטרף אלינו מישהו שיש לו ניסיון עם ילדים – אמא או אחות או חבר שהוא
כבר אבא.
בזמן שאני עדיין התלבטתי, חיימקה סירב בנימוס ופסק בנחרצות:
״זה רגע ששייך לנו.״
וככה טסנו, רק שנינו, ללידה בארה״ב.
אתמול נחתנו בישראל עם הקטנה, ובראייה לאחור – זו ההחלטה הכי טובה שיכולנו לקבל.
היה לנו חודש שלם להבין את האירוע ולהפנים את השינוי.
רחוק מרעשים חיצוניים.
מאנשים שחושבים שהם יודעים יותר טוב מאיתנו.
שיגידו לנו בדיוק איך להשכיב את הילדה.
ואיך להאכיל אותה.
ואיך להרים אותה לגרעפס.
מה לעשות - כשילד נולד, נולדות גם העצות.
אני יודע שהכוונות טובות, אבל בחיי, יכולתי להוציא ספר של חמישה כרכים רק מהטיפים שקיבלנו
בחודש הזה.
אבל בבית הקטן ששכרנו בקנטקי, אף אחד לא הסתובב לנו בין הרגליים.
בחרנו להתמודד עם הכול לבד, לעשות טעויות, ללמוד על בשרנו את ההורות.
קיבלנו תקופת חסד בה הכרנו את הילדה, והיא הכירה אותנו.
למדנו לאט-לאט להבדיל בין בכי של רעב לבכי של עייפות.
לבכי של טיטול מלא.
לבכי של ״אני רוצה חיבוק מאבא״.
הכרנו את הדינמיקה העדינה שמייצרת ההורות.
את החוזקות והחולשות של כל אחד מאיתנו (אני חזק במקלחות, חיימקה מאסטר בנמר על העץ).
יותר מזה, הכרנו את הדינמיקה העדינה והחדשה שנולדה בזוגיות.
זה שהפכנו להורים לא אומר שהפסקנו להיות זוג.
גם פה, היינו צריכים לעבוד קשה וברגישות כדי לא לקרוע את החוטים הדקים שבינינו.
מילאנו את הבית במוזיקה. באור. באהבה.
בבקרים עשינו איתה טיול בשכונה ואז רקדנו איתה בסלון ולא הפסקנו לנשנש אותה.
בלילות, הייתי קם להאכיל אותה.
התאהבתי ברגעים האלה.
זה היה הזמן המיוחד שלנו ביחד.
הייתי מספר לה על החיים שמחכים לה בארץ.
שר לה.
מלטף אותה.
ואז מבקש ממנה יפה: ״יאללה, בחייאת, תחזרי לישון עכשיו״, אבל היא היתה מתעקשת להישאר
ערה ולהרוויח עוד זמן עם אבא.
נסגרנו בבועה.
רחוק מכל הטרלול של הארץ.
אמנם היינו מחוברים לחדשות, ועדיין – המרחק הגיאוגרפי עשה משהו.
הרגשנו שאנחנו חיים ביקום מקביל.
שרק שלושתנו קיימים בעולם.
הימים שלנו הפכו לרכבת הרים רגשית מטורפת.
[המשך בתגובות]](https://scontent-iad3-1.cdninstagram.com/v/t51.75761-15/486538371_18077167042683596_4545007583787454522_n.jpg?stp=dst-jpg_e35_tt6&_nc_cat=107&ccb=1-7&_nc_sid=18de74&efg=eyJlZmdfdGFnIjoiRkVFRC5iZXN0X2ltYWdlX3VybGdlbi5DMyJ9&_nc_ohc=ZemUKmtXClcQ7kNvwHI0UFS&_nc_oc=AdlAfiztzIyb1-VMxin4sDTgVl039MlZ3RhLCnDyvvJhWfHgpgUQVl5rTbDuYu72Ud8&_nc_zt=23&_nc_ht=scontent-iad3-1.cdninstagram.com&edm=ANo9K5cEAAAA&_nc_gid=K0Y9Y2LKiGgT4v1qx8hhow&oh=00_AfeYtDfi-ZQvOy7YUHisyx9BTIrJDJgF_H32vcSWvYl3lw&oe=69039A73)
